<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן קס"ב</h1>
<h2>דף לג:</h2>
דין דבעינן הדחה בכוס של חרס ג"פ. ובשל עץ די בפעם אחת. בפרק אין מעמידין אי שתי בהו גוי פעם ראשונה כולי עלמא לא פליגי דאסור. מה שפירש רש"י אסירי עד שיעשו עירוי (ו)לא נהירא לר"ת, שלא מצינו שום חילוק בין כלי חרס לשאר כלים דליבעי עירוי משום ששם [בו] יין פעם אחת, הוא אליבא דרבי [דאמר] קנקנים להכי אסירי משום שמכניסם לקיום [ע"ד ע"ב]. משמע הא לאו הכי שרי. וליכא שום חילוק בין כלי חרס לשאר כלים. ואפילו לרבנן דמפליג, היינו בגת ומחץ ומשפך (דליבעי) [דבלעי] טובא, אבל בשאר כלים שלא מצינו שנחלקו, מסתברא דמודו לרבי דחרס לא בלע טפי. ונראה דהכי פירושה, אי שתי בהו גוי חמרא בהדחה פעם ראשונה כולי עלמא לא פליגי דאסור, דבולעים קצת ואינו יוצא היין בפעם ראשון. והילכתא פעם ראשונה ושניה אסור. פירוש, בהדחה פעם ראשונה ושניה. ושלישית מותר, לאחר הדחה פעם שלישית מותר לתת בו יין. דפעם שלישית נפלט כל היין. וכה"ג אמרינן בזבחים פרק התערובת [ע"ט ע"ב] חרסין של זב וזבה פעם ראשונה ושניה טמא, שלישית טהור. פירוש, להדיח הכלי פעם ראשונה ושניה, דאכתי לא נפקי משקין (שכן) [שבהן], שלישי דפעם שלישית נפקי כולהו. ובמדרש ראה רבי על מעשה דהמן דישנו עם אחד, אם נפל זבוב בכוסו זורקו ושותהו. ואילו אדוני המלך נוגע בו חובטו, ולא עוד אלא שמדיחו שלש פעמים. משמע [כי] דבר הבולע קצת צריך שלש פעמים הדחה. ומיהו בשל עץ שלנו נראה לרבי דאין צריך הדחה אלא פעם אחת. אבל של חרס כגון פלומיי"ר צריכין שלש פעמים.
